יש צפר בקהל?

חמש וחצי בבוקר. ממש הבלחה של לפני אור ראשון. התעוררתי לקול ציוץ ציפורים. מה זה קול. מקהלה. לא לא מקהלה בית חרושת לציוצי ציפורים. מחריש אזניים. ונשמע כאילו הם ממש בתוך החדר. לא עזר כלום ולא נרדמתי שוב. ואז בבת אחת ברבע לשש, שקט. בבת אחת. יש פה איזה "צפר" בקהל. איך זה יכול להיות שכל הציפורים משתתקות ממש באותה שניה. כאילו זובין מאהטה עומד שם בחוץ ואז בתנועת מנצח דגול: שתי ידיים הצידה למעלה ולמטה וכל התיזמורת דוממת. למה למשל זה לא פוסק בהדרגה. ציפור אחר ציפור בתורה תשתתק. כמו מנוע סילון כזה שלוקח לו כמה דקות ובהדרגתיות להשתתק.

זהו "השינה לא ציפור – ברחה לא תחזור". פתחתי את התריסים הירוקים בשקט בשקט לא להעיר את הרחוב. השכן ממול כמו בכל בוקר יוצא בשש ככה לבוש יפה וחוזר אחרי כמה דקות. ככה כל יום. לכל הרוחות לאן הוא יוצא ומייד חוזר כל יום. אני רוצה להבין את הפאטרן. הוא גמלאי ואפילו הבולנז'רי נפתח רק בשש וחצי.

פוד אחד של Maison du Cafe (אני אומנם לא חסיד של פודים אבל זה בשביל האורחים של הצימר לא בשבילי)

והחלטתי לצאת בקטנה ככה לרכיבה על אפניים. הימים האחרונים היו מאוד חמים כאן. 32 מעלות ויותר. אולי בכל זאת היה צריך להקים צימר בשוויץ ולא כאן. אבל ק. חברי השוויצרי מתלונן שיורד שם יותר מדי גשם אז אולי בכל זאת לא.

שש ורבע כבר מדווש במעלה הרחוב. תק.תק.תק.תק ה"קובל-סטון" (איך קוראים להם בעברית?) מקפיצים את הצמיגים. מצידיו של הכביש יש תעלה שעכשיו מזרימה מים.

• [גם על המים יש לי סיפור דומה לציפורים. גם הם העירו אותי בוקר אחד אפילו יותר מוקדם. זה היה ככה: "פתאום התעוררתי בבהלה בטוח שיש פיצוץ צינור באמבטיה. קמתי רצתי לאמבטיה. אין כלום. שיטפון בסלון? לא כלום. מבין שהמים זורמים בחוץ. אולי התפוצץ צינור אצל השכן למעלה? פותח את התריסים (חידה: איזה צבע התריסים?) רק לגלות שהרחוב חצי מוצף במים שזורמים בתעלה. נרגעתי. אז שאלתי שכן והא סיפר שכל קייץ העיריה מזרימה מים מהנחלים בסביבות העיירה לתעלות ולכל בנין שיש בו גינה יש פתח קטן וצינור שמזרים את המים להשקות את הגינה. אפילו השגתי סירטון שמנציח את זה כאן מצורף. רעיון יפה ושאפו לעיריה שככה דואגת לתושביה"]

תחזרו עכשיו לקטע של "תק.תק.תק.תק -קובל-סטון.

ואז שמתי לב לתופעה. בכל בית שני עומדת אשה ומשקה את הגינה. וגם כל מי שיצא עם כלבים בשעה זו (שש ורבע להזכירכם) זו "היא-יצאה-עם-הכלבים" ולא הוא. אל תגידו לי הגברים עובדים. כולם פה גמלאים ואף אחד לא עובד. אז מה הסיפור כאן? נזכרתי שגם בראש העין כשאני רץ בשש בבוקר לאורך הנהר (טוב. לא נהר. ואדי ראבה) היחידים שעושים כושר בשעה הזו הן יחידות.

שש ורבע בבוקר וכבר יותר מדי מחשבות זניחות ומיותרות מטרידות אותי הבוקר.

יצאתי מהעיירה, נכנסתי ל- Voie Vert –מסלול האפנים לארכו של נהר ה- Tech והתחלתי לדווש במרץ, מכניס אויר לריאות ומוציא, מכניס אויר לריאות ומוציא, המורה ליוגה הבטיחה שאם מתרכזים בכאן ועכשיו, רק בנשימות של עצמך, רק באויר שנכנס ממש עכשיו בקצות הנחיריים, או אז נוכל להשתחרר מכל המחשבות המיותרות האלה או לפחות לעשות ריפרש.

אז אני מנסה.